פסק-דין בתיק עב"ל 47104-06-11

השופטת רונית רוזנפלד

1.      תביעתו של המערער להכיר בטינטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי בירושלים. על פי קביעת בית הדין האזורי, המערער אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (הנשיאה דיתה פרוז'ינין; בל' 10867/09). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.      לפי המפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, המערער עבד בחברת 'אגד' מיום 18.2.1968 ועד ליום 31.5.2005. המערער נחשף לרעש מזיק בתקופת עבודתו כמנהל מוסך, מיום תחילת עבודתו באגד ועד ליום 8.3.1981. לאחר מכן הועסק  המערער בתפקידים שונים, וזאת כעולה מאישור עבודה מטעם 'אגד' שהוגש בהסכמת הצדדים, כדלקמן: "9.03.81-18.04.90 נהג אוטובוס; 19.04.90-21.04.90 תחזוקן; 22.04.90-29.10.97 משלח תנועה; 30.10.97-29.11.98 לא משובץ; 30.11.98-2.03.04 נהג אוטובוס; 3.03.04-17.05.04 לא משובץ; 18.05.04-27.03.05 פקיד מודיעין; 28.03.05-31.05.05 קופאי נהגים." (להלן: אישור אגד).

3.      המערער הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ביום 28.09.2005, ובה ביקש להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה. המוסד הכיר בליקוי השמיעה כמחלת מקצוע, אך דחה את התביעה להכרה בטינטון, מאחר שהמערער אינו עומד בתנאי סעיפים 84א(ב)(2) ו-(3) לחוק הביטוח הלאומי. כנגד קביעה זו הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4.      בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על המחלוקת שבין הצדדים, המתמקדת בשאלה האם התקיים במערער התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לפיו נדרש כי  " הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק". לפי הנטען על ידי המוסד לביטוח לאומי, המערער הפסיק לעבוד בתנאי חשיפה לרעש מזיק זמן רב לפני שפנה לרופא בעניין הטינטון ממנו הוא סובל. מנגד טען המערער כי המוסד מושתק מלהעלות טענה זו, וזאת נוכח קביעת הוועדה הרפואית כי המערער היה חשוף לרעש מזיק עד חודש יוני 2005. בית הדין דחה את טענת המערער בדבר מניעות או השתק של המוסד מהעלאת הטענה בדבר העדר חשיפה לרעש. בית הדין קבע כי " הסמכות לקבוע כי התקיימו תנאי הסף מסורה לפקיד התביעות בעוד שהוועדה מוסמכת לקבוע את דרגת הנכות בלבד".

כמו כן, דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער לצרף לתביעתו מסמכים הנוגעים לעובד אחר באגד שהועסק כסדרן, ותביעתו להכרה בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כמו גם בטינטון כפגיעה בעבודה, התקבלה. נקבע, כי המערער לא הוכיח שעובדות המקרה בעניינו של אותו עובד זהות לשלו; לא הוכח כי המערער ואותו עובד הועסקו כסדרנים-משלחי תנועה בתקופה מקבילה ולא הוכח כי תנאי עבודתם היו זהים.

5.      בפנותו לבחון אם התקיימו במערער תנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק עמד בית הדין על כך, שמן המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק עולה כי הטינטון ממנו סובל המערער תועד לראשונה ביום 7.11.2001. בהסתמך על אישור אגד קבע בית הדין האזורי, כי בתקופה זו עבד המערער  כנהג אוטובוס. בית הדין הפנה אל עדות המערער לפיה משנת 1998 ועד 2004 נהג על אוטובוס מסוג וולוו שהוא רכב שקט. בית הדין ציין כי לא הוצג לפניו כל מסמך ממנו ניתן ללמוד לאיזה רעש היה המערער חשוף כאשר נהג ברכב זה, ולמעשה לא הוצגה ראיה המוכיחה כי נהג אוטובוס מסוג וולוו חשוף לרעש מזיק. משכך נקבע כי בתקופה זו המערער לא היה חשוף לרעש מזיק.

6.      בית הדין והוסיף עוד ועמד על כך כי מיום 18.05.2004 ועד לפרישתו מאגד ביום 31.05.2005 עבד המערער כפקיד מודיעין וכקופאי נהגים. בית הדין ציין כי לא הוכח כי בתפקידיו אלה היה המערער חשוף לרעש מזיק. בנוסף דחה בית הדין את טענת המערער בתצהירו, לפיה ככלל, במסגרת עבודתו באגד, היה חשוף לרעש חזק ביותר עת 40-50 אוטובוסים הונעו באותה עת, ופסק כי לא הוכח מהו מפלס הרעש ומשכו באותו מצב, כדי שניתן יהיה לקבוע האם מדובר ברעש מזיק אם לאו.

7.      בית הדין ציין כי הצדדים התייחסו באריכות ליתר התפקידים שמילא המערער ב'אגד', שקדמו לעבודתו כנהג אוטובוס מסוג וולוו. בית הדין עמד על כך כי המערער לא הוכיח כי עבד בתנאי רעש מזיק לאחר שנת 1981, ומכל מקום על פי הוראת הדין היה על המערער לשכנע כי הטינטון ממנו הוא סובל תועד לראשונה ברשומה רפואית עוד לפני שחדל לעבוד ברעש מזיק. משלא הוגש מסמך רפואי המתעד את הטינטון לפני יום 7.11.2001, ומאחר שבתקופה שבה תועד הטינטון לראשונה ולאחריה לא עבד המערער בתנאי רעש מזיק, לא הוכיח המערער את הנדרש על פי הוראת הסעיף.

בית הדין הוסיף עוד ודחה את טענת המערער, כי מחוות הדעת הרפואית שהגיש עולה כי הוא סבל מטינטון כבר משנת 1980. בית הדין קבע כי הדברים נרשמו על ידי המומחה מפי המערער עצמו, ולא הובא מסמך רפואי המאשש זאת.

לפיכך נפסק כי המערער אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו "הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שחדל המבוטח לעבוד בחשיפה לרעש מזיק".

8.      בהתייחס לשאלה האם עמד המערער בתנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי קבע בית הדין האזורי על סמך התיעוד כפי שנפרש לפניו, כי התקיים הנדרש על פי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי לפיו " הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". משנקבע כי המערער אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק, נדחתה התביעה.

הליך הערעור ותמצית טענות הצדדים

9.      לטענת המערער כפי שפורטה בהודעת הערעור, ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הוכר כפגיעה בעבודה ביום 8.8.2005. ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה ביום 27.12.2007 כי הוא היה חשוף לרעש מזיק עד לחודש יוני 2005. לפיכך, המוסד מושתק מלטעון כי הוא לא נחשף לרעש מזיק לאחר שנת 1981. הוועדה הרפואית היא המוסמכת, במסגרת שיקול דעתה, לקבוע מהם הליקויים הנובעים מהפגיעה בעבודה שהוכרה, והאם ליקויים אלה מקנים אחוזי נכות. זאת, בין אם פקיד התביעות אישר את הקשר בין הליקויים לבין הפגיעה שהוכרה ובין אם לאו. לפיכך, די בקביעתה של הוועדה הרפואית כדי לקבוע כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בתקופה הרלוונטית בה תועד הטינטון.

כמו כן נטען, כי המערער היה שכיר באגד, ונהג על אוטובוסים ישנים דוגמת אוטובוס מסוג "טייגר". אין מחלוקת כי נהיגה על אוטובוס מסוג זה חשפה את המערער לרעש מזיק. לגישתו, הבדיקות שנערכו לאוטובוסים מסוג זה אינן משקפות רעש בתנאי כביש והסעת נוסעים.

בנוסף נטען, כי היה מקום לקבל את בקשת המערער לצירוף מסמכים נוספים. אותם מסמכים המתייחסים לעניינו של עובד אחר ב'אגד' תומכים באופן מלא בתביעת המערער. אותו עובד עבד בדיוק באותו מקום בו עבד המערער " כך שהוא נחשף בדיוק לאותו מתווה רעש" לו נחשף המערער (ההדגשה במקור, ר.ר.). לפיכך, הכרת המוסד בעבודה כסדרן וכמשלח תנועה באותו מקום בו עבד המערער כעבודה החשופה לרעש מזיק מחייבת את המוסד גם בעניינו של המערער. 

עוד נטען כי בית הדין התמקד בעובדה שהמערער נהג על אוטובוס וולוו בחלק מהתקופה, אך לא התייחס לעדותו של המערער לפיה עבורו היה מדובר ברעש משמעותי בהתחשב בהצטברות הגבוהה של הרעש שספג במשך השנים. בית הדין קבע כי המערער לא היה חשוף לרעש מזיק בתקופה זו, אך זאת, " מבלי שבוצעה בדיקה של ממש בנדון ומבלי שיש איזו שהיא ראיה בדבר היקף הרעש". לעניין מועד התיעוד אליו התייחס בית הדין האזורי נטען, כי בתיעוד הרפואי בעניינו של המערער מחודש נובמבר 2001 נרשם כי מדובר בביקור חוזר. כלומר, המערער התלונן עוד לפני מועד זה על טינטון ורעשים באוזניים. למעשה, הטינטון ממנו סובל המערער החל 15 שנים לכל הפחות לפני המועד שתועד. לפיכך יש לייחס את מועד התיעוד לתקופה מוקדמת יותר.